האור של לני| מעודכן ל2022
למען הסדר הטוב וכדי שלא יהיו אי הבנות, אציין בראשית דבריי שאני:
1. אוהב את הילדים שלי.
2. מעודד את היצירתיות שלהם.
3. מעריך את הגננות ואת הגן באופן כללי.
במשך כמעט 20 שנה ו-4 ילדים, אני זוכה לקבל מהגן של ילדיי עשרות ואולי מאות יצירות. יצירות שונות של פנדה ומכחול המשלבות המון נצנצים, טביעות ידיים ובאופן כללי הדבקה של כל אובייקט שהדף מכיל. כמובן שכל יצירה, לאחר עמל רב של הזאטוט עליה, זוכה למקום של כבוד במגירת הגן שלו. מגירה קטנה ותמימה (למראית עין) המכילה בתוכה עולם שלם של הפתעות.
לצערי המגירה הזו לא גדולה מספיק, ולמרות שבמהלך כל שנותיי בתחום ההורות אני מקפיד לא להתקרב למגירה בגן, מדי כמה שבועות, אני שומע את הקריאה:
"אבא של לני" (איך היא יודעת אבא של מי אני? הרי אני מקפיד לא ליצור קשר עין) "שכחת לקחת את העבודות שלה מהמגירה" בלית ברירה אני נע באי נוחות אל עבר המגירה שלה, פותח אותה ומול עיניי ערימה עצומה של ניירות. במהירות רבה אני לוקח הערימה בידי ויוצא.
ליצירות אומנות אלו מסוג "דף אקראי עם צבע והדבקות" אין כמעט נפח, כך שהמגרסה שלי מטפלת בעניין במהירות וביעילות. אך לדאבוני המגרסה היא לא כל יכולה. כמו שלסופרמן יש את לקס לותר ולאריאל (בת הים) יש את אורסולה, גם למגרסה שלי יש אויבת בלתי מנוצחת: החנוכייה שהכינו בגן.
חנוכיית הגן, היא פסגת היצירות של ילדיי הגן. היא היהלום שבכתר. כיאה ליהלום, היא לא ממתינה לאיסוף במגירה (כמו יצירות היום יום) אלא מוענקת לך, כלאחר כבוד על-ידי הזאטוט, בבואך לאסוף אותו ביום האחרון לפני חופשת החג.
להבדיל משאר יצירות הגן, המגרסה לא נותנת שום מענה לעניין החנוכייה. החנוכייה פשוט לא נכנסת לשם. עבה מידי ועשויה מחומרים מוצקים מידי.
חשוב מכך, הזאטוט המתוק שלי דורש בשלומה כל ערב בהדלקת הנרות, כך שאפילו בערב ההדלקה החגיגי שאני מארח בו (למורת רוחי) החנוכייה עם הנצנצים והצדפים, מככבת לצד חנוכיית הכסף החגיגית.
אבל אז מגיע רגע מכונן, בו אני שוב מבין, שאני כנראה לא מבין כלום.
אור נדלק לזאטוט בעיניים. האושר שממלא אותו, בהדלקת החנוכייה שהיא 100% שלו, מאיר וזורח יותר מכל נרות החג ביחד.
ברגע הזה אני קצת שמח שהחנוכייה לא נכנסה למגרסה, אפילו הרבה..
כך יוצא שבכל שנה בחנוכה, אנחנו מתחדשים בחנוכיית DIY אחרת, אותה אני מניח אחר כבוד במדף העליון במטבח, יחד עם הסרוויסים שלא נעים לזרוק, כלי החרסינה שאין לי מושג מה לעשות איתם וכמובן אוסף החנוכיות מכל השנים שחלפו.
